צוואה בפני עדים: הניתן לרפא פגמים שהתגלו בדיעבד?

פלוני בחר לערוך צוואה. לאחר שהתלבט ארוכות מה הוא רוצה שיעלה בגורל רכושו לאחר מותו, הוא גיבש את עמדתו והעלה על הכתב את הוראותיו. לאחר שסיים, קרא פלוני לשני שכניו, אלמוני ופלמוני וחתם בפניהם על המסמך.

האם די בכך כדי שהמסמך עליו חתם ייחשב כצוואה תקפה?

צוואה הנעשית בפני שני עדים, היא אכן אחת מהדרכים להוריש רכוש ונכסים לפי חוק הירושה. אם תקיים צוואתו של פלוני את התנאים שקובע החוק ולא נפלו בה פגמים - יזכו הזוכים לקיימה.

מהם התנאים ביחס לצוואה בפני עדים?

סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי צוואה בפני עדים תהיה בכתב (בכתב יד או בהדפסה), היא תישא תאריך, היא תיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים, על פני הצוואה יהיה אישור בחתימת ידם של שני העדים שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו ושהוא חתם בפניהם על הצוואה.

ומה אם נפלו פגמים בעמידה בתנאים שנקבעו בסעיף 20 לחוק הירושה?

פגמים אפשריים בצוואה בפני בעדים

אי עמידה בכל אחד מהתנאים שנקבעו בסעיף 20 לחוק הירושה תהווה פגם בצוואה בפני עדים. למשל, פגם בחתימת המצווה, פגם בחתימת העדים או בכשרותם (למשל, כשאחד העדים הוא קטין או פסול דין), פגם בתאריך הצוואה ועוד.

האפשרות לרפא פגמים אפשריים בצוואה בפני בעדים

לא כל פגם מביא בהכרח לביטול צוואה בפני עדים ולעתים ניתן "לרפא" את הפגם ולאפשר את קיומה. סעיף 25 לחוק הירושה קובע תנאי ראשוני לריפוי פגם בצוואה הוא, שהתקיימו מרכיבי היסוד שלה: שהצוואה היא בכתב ושהמצווה הביא אותה בפני שני עדים.

אם מתקיימים מרכיבי היסוד הללו ולבית המשפט אין ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי בית המשפט להורות (בהחלטה מנומקת) על קיום הצוואה למרות הפגם שנפל בה.

על מי חל נטל השכנוע שיש לקיים את הצוואה מה מידת השכנוע הנדרשת ממנו?

אם צוואה מגיעה לפתחו של בית המשפט (בשל סכסוך או בשל פגם) - יש למנגנון ´ריפוי הפגם´ השלכות מרחיקות לכת על נטל השכנוע המוטל על כל אחד מהצדדים להליך.

נטל השכנוע כשהצוואה נטולת פגמים צורניים

במצב הרגיל, כשהצוואה נטולת פגמים דוגמת הפגמים האפשריים שצוינו לעיל, נקודת המוצא היא שמדובר בצוואת אמת ואם מישהו טוען שאין לה תוקף - עליו הנטל לשכנע את בית המשפט שאין לקיים את הצוואה.

נטל השכנוע כשהצוואה כוללת פגמים צורניים

לעומת זאת, כאשר קיים פגם בצוואה, עובר נטל השכנוע ומי שצריך להוכיח שזוהי צוואת אמת, הוא זה שמבקש לקיים את הצוואה (בד"כ הזוכה על פי הצוואה).

על המבקש לקיים את הצוואה יהיה לשכנע את בית המשפט שהצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, שהיא לא נעשתה בכפייה, תחת איום, השפעה בלתי הוגנת או תחבולה, ושהיא לא מזכה את מי שערך אותה עבור המצווה או היה עד לעשייתה (או בני זוגם של אלה).

מידת השכנוע הנדרשת מהטוען לקיום הצוואה

סוגיה משלימה ולא פחות חשובה בהקשר זה, היא מידת השכנוע הנדרשת מהטוען לקיום הצוואה. להלכה, מדובר ברמת שכנוע גבוהה ביותר העולה אפילו על הנדרש בהליך פלילי (הסרת ספק סביר), כזו שתסיר מלב בית המשפט כל ספק בדבר כשרות הצוואה.

עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת מגמה להקל במידת השכנוע, כשהפגם בצוואה ´קל´; כלומר, ככל שהפגם בצוואה קל יותר, כך מידת השכנוע הנדרשת תהיה נמוכה יותר.

כדאי לציין שגישה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של חוק הירושה ואף לא עם הלכת ביהמ"ש העליון. יש להניח שהזמן יעשה את שלו וכדרכן של הלכות להתפתח עקב בצד אגודל, גם הלכה זו תפסע בכיוון המגמה הנוכחית.

מה יעלה בגורל צוואתו של פלוני?

נסיים אפוא בסיפורו של מיודענו פלוני: אם פלוני הקפיד לקיים את כל התנאים שנקבעו בסעיף 20 לחוק הירושה ואין בה כל פגם - צוואתו תקוים לאחר מותו.

כך, אלא אם יקום מתנגד לקיום הצוואה אשר יצליח להוכיח בביהמ"ש שאין לקיימה. לשם כך יהיה על המתנגד להראות, למשל, שפלוני לא היה כשיר לצוות (בשל מצב נפשי או פיסי) או שהיה חשוף להשפעה בלתי הוגנת ע"י זוכה לפי הצוואה (שהיו לו האפשרות והאמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת ושתוכן הצוואה מרמז על השפעה כזו).

אם צוואת פלוני תכלול את שני מרכיבי היסוד ונפל בה פגם צורני - ניתן יהיה לקיימה - אם המבקש לקיים את הצוואה ישכנע את בית המשפט שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של פלוני בעת עריכתה.

אולם, אם צוואתו של פלוני לא תכלול אחד ממרכיבי היסוד שמנינו - לא ניתן יהיה לקיימה כלל.

* המידע המוצג ברשימה זו הוא כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים

שתף